האלבום החדש של רדיוהד Radiohead – king of limbs מצליח להתעלות אפילו על קודמיו ברמת האפלוליות ונשמע כאילו הוקלט והולחן במיוחד ליום השואה. כל שואה.

מי שעוקב אחר ההתפתחות המוזקלית של רדיוהד למן האלבום הראשון,
יכול להבחין שסגנונה המוזיקלי של הלהקה מזכיר חולה דלקת פרקים אשר תנועתו הולכת ומוגבלת עם  השנים . לאט לאט הלהקה שהתחילה כלהקת פאנק  עטורת דיסטורשיין ופזמונים , 
נשמעת היום כמו פנים המערה של גולום ...

באופן אופייני ללהקה שרוב ההפצה שלה נעשית באופן עצמאי לאחר שהתנתקה מטבור הלייבלים הגדולים – גיליתי את העובדה שרדיוהד הוציאו אלבום חדש ממש במקרה .

האלבום , השמיני במספר , הוא הוצאה עצמאית לחלוטין של הלהקה , ולאחר רפרוף קל על רפרטואר הטראקים באלבום – לא קשה להבין שמעטים הלייבלים שהיו מחזירים את ההשקעה בו .

(וניתן להניח שהיו דורשים מן הלהקה שינויי הלחנה שהיו הופכים את האלבום לבלתי אפשרי).

ונעבור לכלה עצמה:
השיר הראשון באלבום העונה לשם "בלום" (bloom) נשמע דווקא כמו שקיעה אל תוך עלפון מאשר לבלוב אביבי ונפתח בפסנתר רך וענוג המיד מוביל למקצב סמי-לטינו מעצבן במיוחד. המצב משתפר כאשר תום יורק נכנס לתמונה – אך אבוי , המקצב הרפטטיבי לא הולך לשום מקום. האוזן הכמהה לקולו של תום צריכה לעבור יחפה בשדה קוצים טרם תקבל ליטוף.

בשיר השני – קידם את פני מקצב כבר הרבה ידידותי, וככלבה הששה לרדת לריקון מעיים ,
כבר נדרכתי ליד הדלת , רק בכדי לגלות שהפעם רדיוהד החליטו שעל כל מלודיה המאזין הולך
לשלם בהרבה תאים אפורים . לאט לאט חלחלה אלי ההבנה שהאלבום הזה מבחינה סגנונית
ממשיך את דרכו  של in rainbows  ושלא אשלה עצמי בציפיה להאזנה מפנקת.

זה לוטוס זה ? -`Lotus flower`:
לאחר שאוזננו הובלו כצאן לטבח דרך ארבעת השירים הראשונים , אנחנו מגיעים לטראק החמישי
 `Lotus flower`שהוא ללא ספק, ה"להיט" של האלבום.

השמיעה הראשונה מעלה תהיות באשר לבחירה הבוטנית ורק בשמיעה החמישית נדמה כאילו כל התווים נקלטו במקומות הנכונים ונגלים בפנינו עלי הכותרת המדהימים של פרח הלוטוס– מדובר ללא ספק בגאונות מוזיקלית, לדאבוננו רק מביני עניין וחדי שמיעה ומזוכיסטים כרוניים יבחינו בעובדה הזאת אי פעם.

ברוכים הבאים לאקורד העצוב ביותר בעולם- codex :


אם היתה קטגוריה כזאת בספר השיאים של גינס – אקורד הפתיחה של הטראק השישי 'קודקס' ,
היה לוקח מקום ראשון בהליכה . בפחות מחמישה מהלכים , האקורד הזה מצליח להסביר לנפש המאזינה שטוב לה מותה מחייה .

מצלקים ומפנקים  - לסיכום :
מעטות הלהקות אשר הצליחו לגרום לכל כך הרבה דכאון בכל כך מעט תווים .
פינק פלויד, שלא היו בדיוק 'פינוק פלויד', עשו זאת בחסד עליון (וצילקו את כולנו לנצח) -אבל פינקו במגה להיטים. רדהיוהד , ויתרו  הפעם על הפינוקים והותירו רק את העינויים .
ויצרו אלבום שנשמע כמו פסטיבל שירי הדכאון – אבל אח איזה דכאון משובח .

לפיכך , המרקיז (יבל"א) סבור כי עדיף לשקוע  לדכאון של תום יורק מאשר לבוסס בתוך הקינה של רונה קינן.

bon apetit !

מדד המלקות : ***** = סופדרך / **** = סבבי / *** = שיהיה / ** = לא יהיה / * = תמותו!!

דביקות:
* תכן שאחרי השמיעה ה14 – אבל כנראה תרגישו בשלב זה כמו פגועי מוחין.
הלחנה :
**  רק בוגרי רימון וחובבי הז'אנר יבחינו באיכות ההלחנה .
שירה :
****  תום יורק זה תום יורק –לטוב ולרע .
קצב :
* מענה ולא מהנה.
סאונד :
*****  הקונסולה בכתה מאד – איכותי ודכאוני.




מי שקורא לבד מת לבד - השאירו תגובה

Read Users' Comments ( 0 )


רחובות הזעם- ספיישל סטריטס לכבוד יצאת האלבום החדש - Computer And Blues
חלק א'


לקראת יציאת האלבום החדש של הסטריטס ולטובת הבורים שמבינכם שעדיין לא נחשפו לאורו של הרב מייק סקינר -ברצוני להתעכב על אלבום ישן נושן שיצא בשנת 2009 הרחוקה אבל ליחו לא נס אפילו לדקה.
Everything Is Borrowed מאת The streets .

(אם אתם צריכים תרגום אתם לא צריכים להיות כאן).
מי שלא מכיר את הסטריטס  אוכל לספר שמדובר בבחור אנגלי שמגיע אלינו מהצד הקמוש יותר של בירמינגהאם , עיר שבה צד אחד מייצר את היגוארים והצד השני נוהג בהם .בניגוד למליונים שקמים בבוקר בכדי להעביר את חייהם לידי מתקני מים מינרלים ומכונות צילום– סקינר קם בבוקר בכדי לבשר לאיש הקטן ברחוב שמישהו גוהר עליו מאחורה.
ב2001 כאשר יצא אלבומם הראשון של הסטריטס - Original Pirate Material – הוא בישר מהפכה שקטה בעולם המוזיקה. סקינר הראה לכולם שלא צריך להיות אמינם המגובה בהפקה של מליון דולר בכדי לזעוק את זעקת הוייט-טראש.
שגם אלבום בהפקה סופר מינימלית (ועט מושחז) יכול לתעל זעם עממי בצורה לא נורמלית.
ומכאן מי שרוצה ביוגרפיה יותר מורחבת על הנושא יפנה לאחר כבוד לגוגל. בשביל זה המציאו אותו.
4 אלבומים ואלפי שורות קוק אחר כך אנחנו מגיעים everything is borrowed 
"הכל בהקפה.." (בתרגום ליברלי) – הוא אלבום מופק יותר מוקדמיו אך בועט יותר מכולם.
האלבום הוא תימצות מילולי ופואטי של הגוש חרא המבאיש והמבאס שתקוע לנו בגרון כאשר אנחנו עניים , נרדפים ולא מוגשמים . מהדקה הראשונה באלבום ניתן להבחין שזעמו של סקינר לא בושש לבוא – והוא אינו בדרך לשיעור יוגה או ביקור ב"יוגו" לכוס יוגורט בפינת בן גוריון- הוא פשוט מפוכח יותר ומסטול פחות.
סביר להניח שסקינר התעשר בדרכו לצמרת –אך הוא אינו שוכח מהיכן הגיע ומאיפה משתינים המעקלים של הוצאה לפועל כפי שתוכלו לראות בדוגמית הקטנה המצורפת כאן:







לאחר שהבנו במי מדובר – בפוסט הבא נעבור לארוחה עצמה:
סיקור האלבום החדש של הסטריטס - Computer And Blues



bon apetit !


מדד המלקות : ***** = סופדרך / **** = סבבי / *** = שיהיה / ** = לא יהיה / * = תמותו!!

דביקות
:
*** לחנים קליטים אך רפטיטיביים - לעיתים מקשים על ההנאה- קצת כמו גלעד ארדן.
הלחנה :
**** מלודיות מעולות - המילים יותר .
שירה :
***** הסגנון המוכר והידוע של סקינר - אני מדבר על החיים - אני לא שר -אתם מקשיבים.
קצב :
*** סינטי תופים מינימליסטי - ובזה יופיו.
סאונד :
***** הכי טוב שאפשר להשיג בז'אנר למעשה זה האלבום עם הסאונד הכי רובי וויליאמס שיש.



מי שקורא לבד מת לבד - השאירו תגובה

Read Users' Comments ( 0 )




Robyn - Hang With Me (First Single Body Talk pt.2)

רובין מרים קלרסון השוודית הידועה יותר בשם הבמה שלה  - Robyn , חוזרת אלינו באלבום חדש,
דנדש ומוקפד ובעיקר מגניב להאזנה – בתקווה שיסייע לנו לצלוח את החגים הבאים עלינו לרעה.
בניגוד להרבה כוכבניות מסוגה, הצלחתה של רובין לא היתה פרי מאמץ של לילה אחד. למעשה,  רובין פעילה כבר שנים רבות מאחורי הקלעים של תעשיית הדאנס האירופי.

הרזומה המקצועי שלה החל בעצם עם תחילת שנות ה90 ונע בין שיתופי פעולה הכוללים עבודה עם ההרכב הבריטי המטריף 'בייסמנט ג'אקס' ועד ליצירת שיר הנושא לסרט 'פאקינג אמאל' השוודי. היא אפילו הופיעה בקדם האירווויזיון השוודי לשנת 1997. (אך לא עברה לשלב הבא אחרת כבר היינו שומעים עליה קודם).

למרות העבודה הקשה והוצאת כמה אלבומים והפקות (למתעניינים באמת – פתחו ויקיפדיה) רובין נשארה דמות עלומה מחוץ לגבולות שוודיה ונדמה כי התקשתה לשים את האצבע על הסגנון הנכון לחיך הבינלאומי.
ביולי 2007 יצא לאוויר היוטיוב הטראק פורץ הדרך העונה לשם '  'With Every Heartbeat שנולד בעקבות שיתוף הפעולה המוצלח עם המפיק הנורבגי קליראפ (עליו עוד נדון בהרחבה בעתיד) ורובין פגעה סופסוף בול בפוני – הדרך להצלחה נפתחה.

מאז הספיקה להוציא את האלבום החמישי בתולדותיה-  בשם body talk part 1  (יוני 2010) אשר כלל את הטראקים Dancing on My Own המצוין, אבל גם את Don't Fucking Tell Me What to Do (סאאמק ש'ך) הסתמי.

למרות ההפקה המרשימה ושיתופי פעולה עם המפיק הפופ קלאס אהלונד (אשר בין היתר הפיק את בריטני ספירס, קיילי מינוג ועוד כל מיני מוצרי פופ נחותים אך פופולאריים) נוצר הרושם כי האלבום החמיץ במעט את ההזדמנות להפגיז ולא רשם הצלחה יתרה למעט כיכוב במקום הראשון במצעד הפזמונים השוודי.
אבל עכשיו רובין חוזרת אלינו – ובענק.

האלבום החדש העונה לשם (המפתיע NOT) Body Talk part 2  מסתמן כחידוד לשפיץ שהיה חסר בקודמו למרות היותו המשך ישיר לקודם מבחינה מוזיקלית הוא מצליח לספק כמה להיטונים ששווה להזיז בשבילם את האגן והעכבר.

לסיכום : בשנים בהן סגנון המוזיקה הישראלי רק הולך ומזקין ו'כוכב נולד' נשמע יותר ויותר כמו הומאז' ללהקות הצבאיות, הסאונד של רובין מסמל את השוני הבולט בין תרבות המוזיקה הישראלית והאירופאית. האופטימיות בבחירת הצלילים והמקצבים מדגישים את המרחק הקונספטואלי
בין שדרות לשטוקהולם .

המרקיז מפציר בכם להקשיב לרובין ולזנוח את הציפיה למשהו איכותי יותר מעילי בוטנר העבש והסצנה המקומית המשמימה.

bon apetit !


מדד המלקות : ***** = סופדרך / **** = סבבי / *** = שיהיה / ** = לא יהיה / * = תמותו!!
דביקות:
**** כוחו של האלבום , יפה לאייפוד , למכונית או לרחבת הריקודים ובזה גדולתו.

הלחנה :
**** דאנסיק קליל ואפליפטינג.
שירה :
***** צרידות המחליקה באוזן כמנהגה של רובין .
קצב :
*** מכונות קצב טיפוסיות. יכלו לתת קצת יותר בגרוב מגנוב.
סאונד :
** לא משהו - אולי אשמת הסאמפל הנבדק הועלה ליוטיוב באיכות נמוכה .






מי שקורא לבד מת לבד - השאירו תגובה

Read Users' Comments ( 0 )


Hybrid Lava Feat Louise – Underwear

Hybrid lava הוא בעצם פרוייקט מוזיקלי מאת נמרוד פלד, המוכר בחוגים מסוימים כסטייליסט אופנה מוכשר , במאי תצוגות ומאפר מחונן .(אתם אולי זוכרים אותו מהופעתו ב'דוגמניות' בתור מדריך ההליכה על עקבים.)
נמרוד החליט לשלוח ידיו גם לתחום המוזיקה ולשלב אהבותיו יחדיו ולהקים באופן עצמוני לחלוטין פרוייקט מוזיקלי אוונגרדי.
במסגרת הפרוייקט כבר יצאו מספר סינגלים ליוטיוב ולשאר המדיות החברתיות אך הפעם נתרכז
בטראק העונה לשם הראוי "תחתונים" בשיתוף דיוות ילדות ה"אני גותית רק כשבא לי" –לואיז סולנית ה'טרי פויזן' .
הקליפ של "תחתונים" מציג את נמרוד ושלל חבריו העירומים למחצה במעיין צילומים לסרט פורנו /פסאודו אורגיה רב-סקסואלית במועדון מרתפים תל אביבי טיפוסי. אין ממש קו עלילתי , פעם נמרוד מופיע כבמאי המחומצן והמקורנן ופעם כאנדרוגינוס קברטי. לואיז קופצת לפריים מדי פעם רק בכדי להדגיש מילה או משפט נבוב כזה או אחר .
השיר עצמו , הוא נסיון לא מוצלח לבשל מנה רב לאומית , מדיבור במבטא גרמני סטייל רמשטיין
ועד ביט היפ – הופ אלקטרו מעפן ומעצבן במיוחד. משימוש עלק מינימליסטי בסינטים סטייל שנות השמונים ועד עלק קרקסיות ליידי גאגאית .
נעשה כאן נסיון הלוואה בריבית מכמה סגנונות בו זמנית ובכולם נשארו המלחינים בחובה. (שלא לומר באוברדראפט אדיר).
עושה רושם שהנסיון להיות קינקי,פתייני ודקדנטי אליבא-דה מועדון הקיט-קאט בברלין נגמר בחינגה אחוצ'ית בגן החשמל ובעניין מועט לציבור .


לסיכום , טוב יעשו חברי הפרוייקט אם יתרכזו בהלחנה יותר ובהפקה פחות ,חבר'ה לא מדובר כאן
בתצוגה החדשה של קסטרו בנמל ..פה דווקא כן יש משמעות לתוכן ומינימום משמעות לברנז'ה.


ונסיים בגילוי נאות , המרקיז מכיר אנשים שנשבעים שנמרוד פלד הוא קסם וחמד של בחור .לפיכך
המרקיז נוטה לחון את אובייקט הפוסט ולא לשפוך עליו לבה רותחת כפי שהיה מאד ראוי שיקרה.
המרקיז טיפל במרכולתו של הנ"ל משל היה רופא בבית חולים למצורעים –בעדינות, בכפפות גומי עבות ומרחוק.


מדד המלקות : ***** = סופדרך / **** = סבבי / *** = שיהיה / ** = לא יהיה / * = תמותו!!
דביקות:
*** לא תופס גם עם סופר גלו הדור החדש.
הלחנה :
* זה לא שיר , וזו לא הלחנה.
שירה :
* איפה?.
קצב :
** רואים שהקיובייס עבד – אבל כנראה לא עבד טוב.
סאונד :
**** יש חשמל בגן החשמל.





מי שקורא לבד מת לבד - השאירו תגובה

Read Users' Comments ( 0 )



Ellie Goulding : lights

והפעם המרקיז רוצה להתריע מפני מטרד שווא , שניה לפני שבגלגלגלגלגלג"צ מתחילים לטחון לכם
את השכל עליו. במקרה זה למטרד קוראים אלי גולדינג (יש חשש לגולדנברג) .
אלי הפטיט היא זמרת בריטית צעירה, המגיעה אלינו מעיירה קטנה ונידחת על גבול ויילס העונה לשם הרפורד .אלי עוד לא נגמלה מחלב אם וכבר החלה לנגן בגיטרה ולפזם שירים לעצמה , מאז היא כבר הספיקה לשחרר אלבום בכורה במאי השנה העונה לשם "lights"  ולקטוף באמצעותו את הבריטס אוורדס, את פרסי הבי.בי.סי, ו10 מליון צפיות ביוטיוב .
אלבום הבכורה, מביא אלינו שני להיטים.האחד הוא  להיט הנופשונים  "starry eyed" - קשקוש פופי מהזן הדביק והקופצני, בעל עלילה ומרקם של מסיבת כיתה ג'. (10 מיליון צפיות ביוטיוב כאמור , סאקרים לא מתים הם רק מקבלים סוכרת).
השני, הוא "the writer" (האם הכוונה היתה לכותב, סופר או שמא בלוגר?) הוא בלדה סמי מתקתקה, במקצב סטנדרטי, מלווה בקורטוב סינטים ואפקטים למינהם.
לאחר האזנה קלה מתחוור למאזין האיכותי, כי אלי גולדנברג היא בעצם ילדת מבחנה של עולם הבידור .
וכפי שקורה פעמים רבות במעבדות העל של תעשיית המוזיקה העולמית. מישהו לוחץ על כפתור תקציבי - והופ! הפלא ופלא ...נולד לו עוד כוכב או כוכבנית אינסטנט .
בדומה לפרנקנשטיין האגדי, גם אלי שלנו מורכבת מהרבה חתיכות. המדענים כנראה הוסיפו למבחנתה, קצת ג'ול, קצת נורה גונס (המגעילה והמשעממת) קורטוב תבלין שאנאיה טווין ...(המילפית) ארזו במקצבים סמי מודרניים ושיהיה לטמבלים בתאבון.

לסיכום -  טוב תעשו אם תתעלמו ממכונת היח"צ העומדת להתרגש עליכם בעתיד הקרוב ותימנעו
מהאזנה לרביכה הרדודה הנ"ל. זיכרו מה המרקיז אומר לכם, זה שהיא בריטית לא אומר שהיא לא מיילי סיירוס ..
אגב , כמה שהזמרת הזאת היא פגע רע , המרקיז עדיין מעדיף שתפגעו ממנה ולא מהסינגל החדש של חובי סטאר .

מדד המלקות :
  ***** = סופדרך / **** = סבבי / *** = שיהיה / ** = לא יהיה / * = תמותו!!

דביקות:

*** גם טרפנטין לא יצליח לדלל את הצמיגות.

הלחנה :

** אוטומטית. אותו שטיק שכבר יצא מהאף באלף הקודם.
שירה :

***קול נערות מקהלה להשכרה.
קצב :

*** בנאלי עד כואב .
סאונד :

***** בסט.ומסגיר את גודל ההפקה.


מי שקורא לבד מת לבד - השאירו תגובה

Read Users' Comments ( 2 )




יש אנשים שבאורח קבע מקשים עליך את החיים , הקבועים הידועים והבנאליים בדמות הקופאיות , הפקידים ושאר הגלעד ארדנים. ויש כאלה שהגורל לא גזר עליהם אוטיזם שכזה אלא הם קפצו עליו בשמחה ומבחירה.  הפרוייקט המוזיקלי העונה לשם הבלתי אפשרי "איי אם ,אם איי ,הו אם איי" (iamamiwhoami) הוא כזה.
הו דה פאק חשב שזה רעיון טוב לקרוא כך לשם להקה ?
כן ...זה שם זכיר , לא . אי אפשר להקליד אותו גם על ריטלין.
ברם , לא הכל שחור ,
למרות נטיתו לעצבן , מדובר בפרוייקט איכותי בכל ר"ח אבריו .לראיה , חברי הפרוייקט (מעתה יקרא כך ושילכו לחפש) , לקחו מן הרגע הראשון את הקונספט של השם ברצינות יתירה כאשר שיווקו עצמם דרך רמזים וירטואליים שפוזרו ברשת (ובקפידה רבה אצל עורכי מוזיקה נחשבים) ובכך יצרו באזז בטרם השמיעו תו אחד.
כיאה לקונספט הם מציבים רף מוזיקלי איכותי ביותר ,קליפים מושקעים ברמות מפחידות ורמת הפקה מרשימה , אבל לאחר כמה שמיעות , אעפס , מתחוור למאזין השפוי כי מדובר ב "פלורנס אנד דה מאשין" על קטמין.. סלואו מושן וקהות חושים .
ובכל זאת ,
אמנם מגיעות מלקות קשות וסשן מצבטי פטמות לחברי הפרוייקט על בחירת השם המעיק ואמנם הסיקור קצת באיחור – מאידך שווה לתת להם נשנוש.
המרקיז מעדיף שתקשיבו להם מאשר לחדש של רוני דלוחי .

שיהיה....... Bon appétit

מדד המלקות :  ***** = סופדרך / **** = סבבי / *** = שיהיה / ** = לא יהיה / * = תמותו!!
דביקות:
*** גם בפעם החמישית לא סוחב בפילטר.
הלחנה :
** בתכלס , אין כאן הרבה הלחנה , יש כמה ריפים חצי נחמדים.
שירה :
***מקרה קלאסי של מעריצת קייט בוש שהתבגרה עוד בוש.
קצב :
****המקצב פלואידי משהו , מתאים פרפקט לנסיעה באופניים בדרך לפסיכולוג.
סאונד :
***** זך ורך .



מי שקורא לבד מת לבד - השאירו תגובה

Read Users' Comments ( 2 )

מבחינתי, קנדים הם הגרסא ה"רעננית" של האמריקאים. הקנדים, החוצפנים מעבירים זמנם בין שאיפת אויר נקי ,למים צלולים , בין סביבה עירונית מצוחצחת ובין טבע עוצר נשימה ...ולדידי כל עם שבורך בכזה שפע , מגיע לו מכות ..בניגוד לאמריקאים שיודעים לסבול כמו שצריך בארץ השופעת כרימון סיבות לדכאון,הקנדים מזכירים לי תמיד ילדי שמנת שהולכים עם לק שחור בכדי למרוד בהורים .
לפיכך ובהתאם לזאת אני לא אוכל את הפוזה הרבע פאנקיסטית המיוסרת בשנקל של הלהקה הקנדית "מטריק" ובוודאי וודאי שאני לא מעכל את ההייפ סביבם .
אף על פי כן גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום – וכך יצא ש"מטריק" השיקו שיר טוב למדי העונה לשם "מוזה חולה" . השיר הזה אינו מעיד על שאר השירים שלהם  ומיועד לשימוש חד פעמי , מתוק וגנוב.
השיר הנפתח במקצב אופביטי מגניב ודיסקוטקי , מלווה בגיטרות בעלות גוון פסאודו קאנטרי ..לא מעיד על הקליימקס (היחסי) המגיע בפזמון.
באופן מפתיע השיר לוקח תפנית מעניינת ולא באנאלית אל תוך פזמון דביק וקליט הניחן ברבע טון עצוב (קצת עצוב , עצבצב ) המקושט בנימה לירית קלה ,ומיכוון שהמרקיז בדכאון מאג'ורי השיר הובא לכאן במהרה .גם אם "מטריק" הם לא השוס הגדול ביותר ששמע המרקיז מעדיף שתקשיבו ללהקה הזאת מאשר לחדש של יצהר אשדות.
שיהיה.......
 Bon appétit
מדד המלקות :  ***** = סופדרך / **** = סבבי / *** = שיהיה / ** = לא יהיה / * = תמותו!!
דביקות:
***** נדבק לנעל ולא עוזב בייחוד בשל הפזמון המתקתק.
הלחנה :
**** מוזיקליות מפתיעה יחסית ללהקת מתלהבים ממוצעת
שירה :
***מקרה קלאסי של נערת פופ שנראית כמו לוליפופ ונשמעת בהתאם.
קצב :
****המקצב רענן , מתובל בתוף מרים הנכנס באופביט ועל כך המחמאה
סאונד :
***** אי אפשר לבקש טוב מזה לז'אנר.



מי שקורא לבד מת לבד - השאירו תגובה

Read Users' Comments ( 0 )