רחובות הזעם- ספיישל סטריטס לכבוד יצאת האלבום החדש - Computer And Blues
חלק א'
לקראת יציאת האלבום החדש של הסטריטס ולטובת הבורים שמבינכם שעדיין לא נחשפו לאורו של הרב מייק סקינר -ברצוני להתעכב על אלבום ישן נושן שיצא בשנת 2009 הרחוקה אבל ליחו לא נס אפילו לדקה.
Everything Is Borrowed מאת The streets .
(אם אתם צריכים תרגום אתם לא צריכים להיות כאן).
מי שלא מכיר את הסטריטס אוכל לספר שמדובר בבחור אנגלי שמגיע אלינו מהצד הקמוש יותר של בירמינגהאם , עיר שבה צד אחד מייצר את היגוארים והצד השני נוהג בהם .בניגוד למליונים שקמים בבוקר בכדי להעביר את חייהם לידי מתקני מים מינרלים ומכונות צילום– סקינר קם בבוקר בכדי לבשר לאיש הקטן ברחוב שמישהו גוהר עליו מאחורה.
ב2001 כאשר יצא אלבומם הראשון של הסטריטס - Original Pirate Material – הוא בישר מהפכה שקטה בעולם המוזיקה. סקינר הראה לכולם שלא צריך להיות אמינם המגובה בהפקה של מליון דולר בכדי לזעוק את זעקת הוייט-טראש.
שגם אלבום בהפקה סופר מינימלית (ועט מושחז) יכול לתעל זעם עממי בצורה לא נורמלית.
ומכאן מי שרוצה ביוגרפיה יותר מורחבת על הנושא יפנה לאחר כבוד לגוגל. בשביל זה המציאו אותו.
4 אלבומים ואלפי שורות קוק אחר כך אנחנו מגיעים everything is borrowed
"הכל בהקפה.." (בתרגום ליברלי) – הוא אלבום מופק יותר מוקדמיו אך בועט יותר מכולם.
האלבום הוא תימצות מילולי ופואטי של הגוש חרא המבאיש והמבאס שתקוע לנו בגרון כאשר אנחנו עניים , נרדפים ולא מוגשמים . מהדקה הראשונה באלבום ניתן להבחין שזעמו של סקינר לא בושש לבוא – והוא אינו בדרך לשיעור יוגה או ביקור ב"יוגו" לכוס יוגורט בפינת בן גוריון- הוא פשוט מפוכח יותר ומסטול פחות.
סביר להניח שסקינר התעשר בדרכו לצמרת –אך הוא אינו שוכח מהיכן הגיע ומאיפה משתינים המעקלים של הוצאה לפועל כפי שתוכלו לראות בדוגמית הקטנה המצורפת כאן:
לאחר שהבנו במי מדובר – בפוסט הבא נעבור לארוחה עצמה:
סיקור האלבום החדש של הסטריטס - Computer And Blues
bon apetit !
מדד המלקות : ***** = סופדרך / **** = סבבי / *** = שיהיה / ** = לא יהיה / * = תמותו!!
דביקות
:
*** לחנים קליטים אך רפטיטיביים - לעיתים מקשים על ההנאה- קצת כמו גלעד ארדן.
הלחנה :
**** מלודיות מעולות - המילים יותר .
שירה :
***** הסגנון המוכר והידוע של סקינר - אני מדבר על החיים - אני לא שר -אתם מקשיבים.
קצב :
*** סינטי תופים מינימליסטי - ובזה יופיו.
סאונד :
***** הכי טוב שאפשר להשיג בז'אנר למעשה זה האלבום עם הסאונד הכי רובי וויליאמס שיש.
